אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני אוהבת מאוד ספרים שעוסקים במסתורין, החוש השישי וכאלו. אני חושבת שהספר הראשון שקראתי בנושא היה "כלבם של בני בסקרוויל" של ארתור קונן דוייל. (זה אחד מספרי שרלוק הולמס) אני קיבלתי אותו מתנה לכבוד הבת מצווה, הייתי מרותקת לגמרי ומבועתת לגמרי תוך כדי קריאה. עד כדי כך הוא היה מפחיד. וזהו, זה יצר אצלי יחסי אהבה-שנאה עם הז'אנר הזה. אני חושבת שזה גרם לי לסיוטים במשך כמה ימים, אם אני זוכרת נכון. למרות שאני נהנת מידי פעם מספר העוסק בתחומים אלו, אני מתקשה לראות סרטים העוסקים בזה. עצם העובדה שהם נותנים דמויות ופנים אמיתיות לעלילה, זה הופך את זה ליותר מידי אמיתי מבחינתי. ספרים מאפשרים לי לשמור על סוג של מרחק ומרחב בטוח לחוות את הנושאים האלה כי אני בורכתי בדמיון מאוד פעיל (כנראה בזכות הקריאה המרובה שלי), שגורם לעלילות להיות אמיתיות מבחינתי בחלומות.
מאז, אני קראתי כמה ספרים וסדרות העוסקות בתחומים האלה כמו סדרת "לוקווד ושות'" מאת ג'ונתן סטראוד שאני אדבר עליהם בפוסט נפרד או על סדרת "צללי לונדון" מאת מורין ג'ונסון שגם עליה אני אדבר בפוסט נפרד. ואני חושבת שבגלל שקראתי אותם כאדם מבוגר, החוויה שלי הייתה שונה והרבה פחות מפחידה אלא יותר מרתקת.
למרות ההקדמה הזאת, הספר הזה לא באמת מפחיד, למרות שהוא עוסק ברוחות רפאים. הסיפור מתרחש בעולם מקביל לשלנו, שההבדל היחיד בין העולמות הוא, שבעולם הזה רוחות רפאים אמיתיות והן קיימות בכל מקום. ויש אנשים שהמקצוע שלהם הוא לפייס אותם. ומסתבר שמדובר בספרנים!!! (נכון שזה מגניב! ממש התרגשתי כשהבנתי שנתנו תפקיד כזה מרכזי בספר לספרנים). בכל מקרה, מסתבר שספריות הן מקומות מאוד רדופים כי הם מכילים המון ספרים וכל מי שנגע בספר והושפע ממנו ומת, נוטה לרדוף את הספר או את הספרייה עצמה. ותפקיד הספרן המתמחה בפיוס רוחות רפאים, הוא להרגיע אותם ולשמור עליהן שלוות ורגועות על מנת שלא יגרמו לבעיות באנשים שעדיין בחיים.
וכך זה באמת בכל העולם חוץ מעיירה אחת בשם אגנייט. בעיירה הזאת מאיזה שהיא סיבה לא מופיעות רוחות רפאים כבר יותר ממאה שנים. אף אחד לא יודע למה אבל זה ככה. ואל העיירה הזאת מגיעות ספרנית המתמחה בפיוס רוחות רפאים (מסתבר שהיא הכי טובה בתחומה) עם הבת שלה לעבוד בספרייה. אבל הבעיה שאין רוחות רפאים לפייס. לילדה קוראים רוסה דיאס והיא באה משושלת של מפייסי רוחות רפאים מאוד טובים. אבא שלה מת לאחרונה כאשר הוא ניסה לפייס דוח רפאים וזה הוביל את אמא שלה לעבור לעיירה הזאת (לפחות זה מה שחושבת רוסה). רוסה בתור מתלמדת בעסק המשפחתי, לא יודעת מה היא אמורה לעשות בעיירה כזו. היא מחליטה לשוטט בעיירה כדי להכיר יותר את המקום המוזר הזה בו אין רוחות רפאים ובגלל שאין בו רוחות, היא יוצאת ללא חגורת הכלים המיוחדת שלה ובלי שום אמצעי הגנבה מפני רוחות רפאים, כי היא חשבה שאין טעם בכך אם אין האגנייט רוחות רופאים. במהלך השיטוט שלה היא נתקלת בג'ספר, הוא הבן של מארגן פסטיבל הרנסנס שמתקיים בו כל שנה בקיץ. אבא של ג'ספר מכריח אותו להתלבש כמו נושא כלים מתקופת ימי הביניים ולעזור לו בפסטיבל. כאשר רוסה וג'ספר נפגשים, הוא משכנע אותה לבוא לבקר בפסטיבל. ואז באופן מפתיע במהלך הביקור שלה בפסטיבל, מתחילה מתקפת של רוחות רפאים על הפסטיבל. בגלל שרוסה השאירה את חגורת הכלים שלה בבית, היא נאלצת לאלתר אמצעי הגנה בשביל להגן על מבקרי הפסטיבל.
התקרית מובילה את רוסה בעזרתו של ג'פסר לצאת ולחקור מאיפה הגיעו רוחות הרפאים ולמה ההתקפה הייתה כזאת קשה. להפתעתה של רוסה, היא מגלה שכל משתתפי הפסטיבל לא מצליחים לזכור את התקרית לאחר שהיא מסתיימת, וזה מוביל אותה להכרה בכך שיש משהו מאוד חשוד שמתרחש בעיר. היא מנסה לבקש את עזרתה של אמא, אבל אז אמא שלה מותקפת על ידי רוח רפאים מאוד חזקה, מה שמנטרל אותה והיא לא יכולה לעזור לרוסה לגלות מה קרה ולפעול על מנת להציל את העיירה.
מה בדיוק קרה בעיירה ואיך אפשר להציל אותה, אני אשאיר לכם לגלות לבד.
מדובר מספר ממש קצר, פחות מ-200 עמודים, שכתובים בצורה ממש טובה ומותחת. העלילה זורמת ולא הרגשתי שמדובר בספר קצר במהלך הקריאה כי העלילה זרמה כל כך טוב. בקיצור אתם מוזמנים לקרוא ולהחליט אם אתם מסכימים איתי.
הספר מתאים לילדים ומעלה כי כמו שכבר אמרתי, הוא לא כל כך מפחיד.
מקווה שתהנו, נתראה בפוסט הבא!
