מאת: דיוויד אדינגס
הוצאת אופוס
כשנתקלתי לראשונה בסדרה הזאת, הייתי בתיכון. בשלב זה קראתי את כל מה שהוציאו עד אותה עת בסדרות רומח הדרקון למיניהן. וכבר הייתי קוראת פנטזיה משופשפת בכל מה שקשור לפנטזיה מלאה. אבל עדיין, בחרתי לפעמים ספרים על פי הכריכה שלהם ולא בהכרח לפי התקציר. אבל במקרה הזה, שני הדברים השתלבו להם ביחד. וממש הזמינו אותי לקרוא את הרפתקאות של הילד האלמוני גאריון.
אני חייבת להודות שמיד נשבתי בסיפור, למרות שהפרולוג עוסק בהיסטוריה של העולם בו מתרחש הסיפור לנו, זה לא ייאש אותי בכלל, אלא לדעתי רק תרם מבחינתי להבנת הסיפור ולמה חלק מהדמויות בחרו במה שהם בחרו לעשות.
הסדרה מורכבת מחמישה ספרים והם:
2. מלכת הכישוף.
3. קורבן הקוסם.
4. טירת הכישוף.
5. סוף משחק המכשפים.
טוב, אז לאחר הקדמה כזו, הגיע הזמן להגיע לעיקר; דמיינו לעצמכם שאתם ילד בן 9 בערך, שגר בחווה באמצע שום מקום באחת הארצות הכי משעממות שיש, שהדבר הכי מרגש שקרה שם זה שיבול הלפתות הצליח במיוחד באותה השנה. אם הצלחתם, אז הצלחתם התחבר לגאריון, גיבור הסיפור שלנו.
גאריון הוא יתום שמגודל על ידי דודתו פול בחוה של פאולדר. דודה פול היא הטבחית והיא מצוינת בזה (כל מי שהגיע לחווה ואכל מהאוכל שלה, הילל את האוכל - כמו באירוע משפחתי שמידת ההצלחה שלו נקבעת לפי האוכל, אם הוא היה טעים, האירוע היה מוצלח ואם הוא לא היה טעים אז האירוע היה מבאס). גאריון גדל בין סירי המטבח וכשהוא גדל מספיק, הוא התחיל לבצע מטלות במטבח כי אין דבר שדודה פול שונאת יותר מאשר לראות מישהו שלא עושה כלום. מידי פעם הגיעו לבקר בחווה סוחרים או נוודים שהתארחו בחווה. במקרים אלו, גאריון היה מקשיב בשקיקה לסיפורים שהם סיפרו על העולם הגדול. אך המבקר שהוא הכי אהב היה מספר סיפורים נודד שדודה פול קראה לו זאב זקן, וגאריון קרא לו זאב בקיצור. בכל פעם שזאב הגיע לביקור, גאריון, היה גונב בשבילו שיכר וקצת אוכל בתמורה לסיפורים שהוא היה מספר לו לבד ולא בחדר האוכל עם כולם.
היה משעמם מאוד בחווה אבל בזכות שני בנים ובת אחת בני גילו היה להם פחות משעמם. הם המציאו משחקים שבהם הם יוצאים להרפתקאות או נלחמים נגד אויבים עתיקים מהאגדות שם שמעו שוב ושוב בחגים. ואז יום אחד, שם לב גאריון לפרש בודד שעמד על גבעה לא רחוק מהם מבלי להטיל צל על האדמה (שזה היה הדבר הראשון שאליו שם לב גאריון) והתבונן בו ובחבריו משחקים. וכך נמשך הדבר במשך זמן רב. מי היה הפרש המסתורי הזה, גאריון לא ידע.
זמן לא רב לאחר הופעת הפרש המסתורי, הגיע באמצע הלילה, זאב, מספר הסיפורים הזקן לביקור בחווה. ועקבות הביקור הזה, דודה פול החליטה שהיא עוזבת עם גאריון את החווה ומצטרפת לזאב וחבורתו. גאריון לא הבין מה קורה ולמה זה קורה. אבל הוא הצליח לשמוע חלקי שיחות והבין שהם רודפים אחרי גנב שגנב משהו חשוב מאוד. גאריון לא הצליח להבין למה ה כזה חוב ומה הקשר של דודה פול לכל זה, הרי היא בכלל טבחית פשוטה בחווה. ולמה כולם מתייחסים אליה ואל זאב בכבוד רב המעורב בפחד. ובכלל, מה הקשר שלו לכל הסיפור הזה. למה בכלל הוא היה צריך להצטרף למסע המסוכן הזה. ומדוע הוא פתאום יכול לבצע קסמים באמצעות המחשבה שלו? בכל פעם שמשהו מפחיד ושונה קרה לו במסע הוא שאל 'למה אני????'.
אני לא רוצה לעשות לכם ספויילרים אם עוד לא קראתם את הסדרה הראשונה, אבל, אני רק אומר שחלק מהדמויות שהופיעו בסדרה הראשונות לא יכולות לקחת חלק בהרפתקאה הנוכחית, אחרת הם לא יהיה להם סיכוי לנצח. כי כמו בכל סדרת פנטזיה מדובר בניצחון הטוב מול הרע. ושהבחירות שהגיבורים שלנו צריכים לבצע הן לא כאלו פשוטות וקלות. אלא מערבות התלבטויות וספקות עצמיים לגבי מה נכון ומה לא.
אני חושבת שהסדרה השנייה מעלה שאלות פילוסופיות בסיסיות מאשר הסדרה הראשונה, אבל יחד עם זאת, היא כתובה בצורה מצוינת לטעמי והסיפור עצמו מרתק. אני יודעת שבקריאה הראשונה שלי את הסדרה, לא שמתי לב בכלל לפילוסופיה שמוחבאת מתחת לעלילה, אלא התרכזתי לגמרי בסיפור עצמו שממנו מאוד נהנתי. אבל בכל פעם שקראתי אותם שוב, במרחק של כמה שנים, התחלתי להיות מודעת לפילוסופיה שמאחורי הסיפור. ובעצם זה מה שאני אוהבת בז'אנר הפנטזיה, אתה אף פעם לא יודע לאיזה כיוון הסיפורים יובילו אותך בחיים האמיתיים, ואיך אתה בעצם לומד להיות מכיל יותר את האחר ואת העולם באופן כללי.
לי זה סגר הרבה חורים לא מובנים בעלילה שבמהלך הסדרות הוזכרו כל מיני דברים ודמויות מסתוריות והיסטוריות. ובעצם מה באמת קרה שם, שלא טושטש באמצעות האגדות שנוצרו סביב האירועים ההיסטוריים השונים אליהם היה בלגראת הקוסם עד בזמן התרחשותם וגם איך הוא יצר אותם בהתאם לצורך של הנבואה שלפיה הוא פעל.
אני מקווה מאוד שתהנו מהם ממש כמו שאני נהנת מהם. ושאולי תפיקו מהם דברים דומים או שונים מהם כמוני.
נתראה בפעם הבא,
שמרית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה