שלום לכולם,
כשקראתי את הספר הזה חשבתי לעצמי שזה ספר ממש מתוק. דמיינו לעצמכם ילדה בת 10 שמתנהגת כמו מבוגרת, עם שפה של מבוגרים, גינונים של מבוגרים. ואז דמיינו כיצד הילדה הזאת, נשלחת נגד רצונה למסירת מתנות לעשרת דודותיה המפוזרות על פני כל הממלכה. מה אתם הייתם עושים???
כשראיתי את הספר לראשונה חשבתי שהוא נראה מסקרן. וכשקראתי את שם הספר, חשבתי לעצמי שעם שם כזה, אני חייבת לקרוא אותו כי אני רוצה לדעת למה ההרפתקאות היו בלתי נוחות בעליל, הרי ילדים אוהבים הרפתקאות ורובם מחכים להם בקוצר רוח בייחוד בספרים, שם בדרך כלל הם אולי נרתעים בהתחלה אבל בגדול, מאוד נהנים מהן. אז, הייתי חייבת לדעת מה זה אומר.
ואז התחלתי לקרוא, והוקסמתי מהדמות של ברונטה, הילדה-מבוגרת בת ה-10. גם עלילת הסיפור כתובה בצורה קולחת ומעניינת. ומשלבת בתוכה את שני נקודות הראייה של ילד מצד אחד ומבוגר מצד שני.
אני חושבת שהדבר הכי מעניין היה לראות איך ברונטה משתנה ככל שהסיור מתקדם והופכת ליותר ויותר ילדה בהתנהגות שלה ופחות מבוגרת. למרות שהמבוגרים שפגשו בברונטה לאורך הסיפור מידי פעם התבלבלו והתייחסו אליה כאל מבוגרת בגלל צורת ההתנהגות שלה.
טוב, חפרתי מספיק. ועכשיו, לתקציר הסיפור:
ברונטה ננטשה על ידי הוריה כשהייתה תינוקת אצל דודתה (אחותו הגדולה של אביה) כדי לצאת להרפתקאות שונות. וכך זה נמשך במשך עשר השנים הראשונות של חייה. ואז, במפתיע היא מקבלת מכתב מעורך הדין של הוריה המודיע לה שהוריה נהרגו בהתקפת שודדי ים על הספינה שלהם. (את הבשורה המרה היא קיבלה בזמן ששתתה תה עם דודתה).
ברונטה ודודתה נוסעות יחדיו אליו משר עורכי הדין בשביל לשמוע את הצוואה שהשאירו הוריה במקרה המצער של מותם בטרם עת. ולתדהמתם המוחלטת שלה ושל דודתה, היא אמורה לצאת למסע ברחבי הממלכה ולמסור לעשרת דודתיה מתנות שהוריה רצו שהן יקבלו מהם. ברונטה צריכה למלא בדייקנות את ההוראות הנלוות כמו למסור את המתה רק ביום השלישי אחרי ארוחת הבוקר שבו שתתה מיץ תפוזים שאותם היא קטפה מהמטע של הדודים שלה. ועוד כל מיני משימות שונות ומשונות.
בתחילה, ברונטה ודודתה התנגדו במרץ לצוואה כי, איך יכולה ילדה בת 10 לטייל לבד בעולם בלי מבוגר שיעזור וישמור עליה?? אבל אז, מראים להן עורכי הדין שמסביב לצוואה רקומה רקמת פיות, ואם ברונטה לא תקיים את הצוואה כלשונה, העיר שלה תיפרם ותהרס כי היא לא מלאה את ההוראות. ובכך בלית ברירה, ברונטה יוצאת למסע רווי הרפתקאות, שם היא מכירה לראשונה את כל בני דודיה השונים המוזרים על פני כל הארץ, היא לומדת לדבר דרקונית, איך לעשות להטוטנים שונים ועוד דברים רבים.
בכל פעם שהיא הביאה מתנה לאחת מדודותיה, זה גרם להם לספר לברונטה סיפור הקשור למתנה אותם הם קבלו וכך החלה ברונטה להכיר את הוריה. בהתחלת המסע, ברונטה לא הכירה את הוריה כלל ולכן, היא לא הייתה עצובה או הרגישה נטושה בגלל מותם. אבל ככל שעבר הזמן, ועם הסיפורים שדודתיה סיפרו לה עליהם, היא התחילה להרגיש כעס, ועצב על כך שהיא הפסידה את הזמן עם הוריה בגלל שהיה להם יותר חשוב לטייל ולצאת להרפתקאות מאשר להיות איתה. אבל, דבר מוזר קרה ככל שהיא שמעה יותר סיפורים, היא הבינה שהם מאוד אהבו אותה וגם אחד את השני, ולכן היא התחילה לשאול את עצמה, למה הם עזבו ולא חזרו, כי זה לא נשמע לה הגיוני אם הם באמת אהבו אותה כמו שסיפרו לה.
כל המסע והחוויות שצברה במהלכו, היו חשובות מאוד לפתירת תעלומת הוריה. אבל איך, ולמה, אני אשאיר לכם לגלות זאת.
הספר מתאים לילדים וגם למבוגרים.
מקווה שתהנו ממנו,
נתראה בפעם הבאה,
שמרית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה