הספרייה הניידת ממריאה (ועוד הרפתקאות)
מאת ציפור פרומקין
הוצאת צילי
טוב, הפעם אני רוצה להציג לכם ספר מתוק ומקסים, יש בו אלמנטים מתוך הפנטזיה (בקטנה), אבל הוא בעיקר קשור לדמיון שלנו. אני חושבת שזה ספר שמתאים לכל מי שאוהב לקרוא וגם לכל מי שסקרן בנוגע לקריאה. יש בו המון הומור ומשחקי מילים ובעיקר, הוא מקדש את אהבת הקריאה ומדגיש את חשיבותם של ספרים וקריאה לרווחת כל האנשים באשר הם.
אוקי, ועכשיו נעבור לחלק העיקרי שלנו, על מה הספר הזה לעזאזל! אז ככה, פעם, באיזה עיר אלמונית (בספר מתייחסים לעיר בתור עיר X), כמו בכל עיר מודרנית, לא באמת קראו ספרים למרות שאם תשאלו את התושבים, הם יאמרו לכם שהם מאוד אוהבים לקרוא, אבל הם שכחו מזה עד שלפני חצי שנה, הגיעה פתאום הספרייה הניידת ואז הם נזכרו שהם בעצם מאוד אוהבים לקרוא ושתמיד הם אהבו לקרוא. כשחושבים על זה זה באמת מוזר, איך אתה יכול לשכוח משהו שאתה אוהב לעשות אותו? אולי אם אתה מפסיק כי אתה עסוק ולא עושה את זה הרבה זמן, אז אולי באמת אתה יכול לשכוח כמה אתה אוהב לעשות משהו, אבל אתה לא באמת שוכח שאתה אוהב לעשות אותו... בכל מקרה, הכל התחיל כי סופי החליטה להתחזות לחולה כי היא רצתה לסיים לקרוא איזה ספר, אבא שלה לא היה יכול לשמור עליה כי הייתה לו ישיבה חשובה בעבודה, אז הוא הזעיק את אחותו (דודה של סופי) שהיא מורה בבית הספר כדי שתשמור עליה. אגב, לדודה קוראים עדה, בכל מקרה, דודה עדה לא כל כך האמינה לסופי אבל הסכימה לשמור עליה. אחרי כמה שעות כשסופי סיימה לקרוא את הספר, היא גילתה שהיא מאוד משועממת, וכך נוצא מצב בו דודה עדה גררה אותה למגרש הגרוטאות כדי למצוא ברז שהיא הייתה צריכה. בזמן שדודה עדה חיפשה לה ברז, סופי שוטטה לה במגרש הגרוטאות והמציאה הרפתקאות שונות ומשונות כדי להעביר את הזמן. וכך פתאום היא מצאה אוטובוס ישן, היא נכנסה לגילתה שהוא חשוך, תוך כדי כניסה, היא נתקלה בחפץ כלשהו וכשהיא ניסתה לבלום את הנפילה שלה היא נאחזה במוט כלשהו, וכך לפתע הוצף המקום באור וסופי גילתה שהיא נמצאת בתוך ספרייה ניידת, המקום היה מוקף במדפי ספרים עם המון ספרים. אחרי זמן מה בו היא שוטטה בין המדפים בניסיון להחליט איזה ספר היא רוצה לקרוא, היא שמה לב שבזווית העין שלה, הספרים עושים דבר מוזר, הם נראו כאילו הם מתרבים, וגם המקום מתרחב, אבל כשהיא הסתכלה לשם, הכל נראה כרגיל. פתאום, היא שמה לב לשלט שהיה תלוי מעליה ובו היה כתוב "נא לא להאכיל את הספרים" (עמוד 18), היא כמובן הייתה מאוד מופתעת, הרי זה שלט שמופיע בדרך כלל בגני חיות ולא בספריות. ואז קרה דבר מאוד משונה, סופי הרגישה ושמעה את הספרייה מתמתחת ומפהקת. ואז פתאום, הספרייה החילה לדבר אליה. בהתחלה סופי הייתה בטוחה שיש מישהו, אבל אחרי בדיקה, היא הבינה שהספרייה עצמה מדברת איתה ומכאן כל פשוט הפך להיות מוזר יותר ויותר מבחינתה של סופי. מסתבר שאי אפשר לבחור ספר מתוך הספרייה, אלא הספר בוחר אותך! וכך סופי שקעה לה בתוך סיפור על פיראטים וסערות ופתאום היא הרגישה כאילו ספרייה הופכת לספינה ושהיא נמצאת באמת בלב ים, אבל הכל נפסק ברגע שהיא סגרה את הספר כי היא שמעה את דודה עדה קוראת לה. סופי כמובן סיפרה לה הכל על הספרייה החיה, אבל דודה עדה כמו כל מבוגר, חשבה שהדמיון של סופי משפיעה עליה והיא רק דמיינה הכל. אבל אז הספרייה התחילה לדבר גם איתה! כמובן שדודה עדה נבהלה מאוד (היא כמעט התעלפה), אבל ברגע שהיא התרגלה לרעיון שמדובר בספרייה חיה, היא קיבלה את הרעיון, וכל ניצלה הספרייה הניידת ממגרש הגרוטאות, אבל בזה לא מסתיים הסיפור שלנו. ככל שעבר הזמן, התגלו עוד דברים מפתיעים שהספרייה יכולה לעשות כמו למשל לעוף, לנהוג את עצמה למקומות שבהם היא צריכה להיות ועוד המון דברים אחרים. סופי ודודה עדה הפכו להיות הספרניות ועזרו לספרייה בכל דבר שהצריך שימוש בידיים ורגלים (בכל זאת, הספרייה היא אוטובוס ישן) וביחד הם עברו המון הרפתקאות, הצילו ספרים במצוקה, תקנו ספרים שנפגעו ועוד שלל אירועים קסומים אחרים.
אם אתם רוצים לדעת מה קרה עם הספרייה, סופי ודודה עדה, אתם מוזמנים לקחת את הספר מהספרייה, הוא ממש מגרה, חמוד ומלא הומור ומתיקות. כל אוהב ספרים ייהנה ממנו (גדולים וקטנים).
הספר מתאים לכולם.
נתראה בפוסט הבא!
